א תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמּוֹצֵא מֵת בַּתְּחִילָּה (מוּשְׁלָךְ)[מוּשְׁכָּב] כְּדַרְכּוֹ נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ. אָמַר רַב חִסְדָּא. זֹאת אוֹמֶרֶת. מֵת מִצְוָה מוּתָּר לְפַנּוֹתוֹ. דְּתַנִּינָן נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ. וְכַמָּה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. עַד ג̇ אֶצְבָּעוֹת עַד מָקוֹם שֶׁהַמּוֹחֵל יוֹרֵד. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לֹא מִסְתַּבְּרָה דְלֹא. מֵת מִצְוָה אָסוּר לְפַנּוֹתוֹ. שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ. מוֹתָּר לְפַנּוֹתוֹ. אֵילּוּ הוֹאִיל וּמְאַבְּדִין כָּל הַשָּׂדֶה לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁמּוּתָּר לְפַנּוֹתוֹ. מִמַּה דִפְשִׁיטָא לְתַנָּא. מֵת מִצְוָה אָסוּר לְפַנּוֹתוֹ. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מַתְנִיתָא. אָמַר רַב חִסְדָּא. אַתְיָיא כְּמָאן דָּמַר. מֵת מִצְוָה מוּתָּר לְפַנּוֹתוֹ. אֲנִי אוֹמֵר. בִּשְׁבִילֵי הָרְשׁוּת נִקְבַּר. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא מֵת מִצְוָה הָיָה וְאֵין מֵיתֵי מִצְוָה מְצוּיִין.